אז מהי בדיקת הביוב שרוב הרוכשים מפספסים? בניגוד לצבע על הקיר או ברז דולף שאפשר לראות בעין, תקלות ביוב מתפתחות בשקט במשך חודשים ושנים. בבתים בני 15 שנה ומעלה, ישנם ארבעה כשלים מרכזיים שמתגלים לעיתים קרובות רק אחרי שנכנסים לגור:

1. שורשים שפלשו לצנרת בגינה

בבתים פרטיים ובדירות גן עם צמחייה ותיקה (במיוחד עצי פיקוס, בוגנוויליה או עצי זית), השורשים מחפשים מים ומקורות לחות בעקביות. הם חודרים דרך מחברי הגומי של הצינורות, מפתחים בתוכם רשת סבוכה וסותמים את הקו. בעלי הבית הקודמים אולי הזמינו אינסטלטור שביצע פתיחה נקודתית עם קפיץ יום לפני שהגעתם לראות את הנכס, אך הבעיה עצמה נותרה בעינה ובתוך שבועות ספורים הקו ייחסם לחלוטין שוב.

2. קריסה או שיפוע שלילי ("בטן" בקו)

תזוזות קרקע טבעיות, עבודות חפירה שנעשו בעבר ברחוב או משקל כבד של משאיות על שבילי הגישה עלולים לגרום למקטע צינור לשקוע. כשיש "בטן", המים לא זורמים בכוח הכבידה אלא עומדים במקום, המוצקים שוקעים, וכל שימוש שוטף בשירותים הופך להימור.

3. סדקים ושברים בצינורות ישנים

במבנים ותיקים רבים בישראל עדיין מותקנת צנרת ביוב עשויה ברזל יצוק (צנטריפוגלי), חרס או אסבסט. חומרים אלה מתבלים, מפתחים חלודה פנימית קשה שיוצרת חספוס ולכידת פסולת, ולעיתים נסדקים לאורכם וגורמים לחלחול שפכים אל מתחת ליסודות המבנה.

4. שאריות פסולת בנייה משיפוצים קודמים

אם הנכס עבר שיפוץ לפני המכירה כדי "להיראות טוב לקראת הקונים", לא פעם הפועלים שטפו דליי דבק קרמיקה, רובה או מלט היישר לפתחי הניקוז. הבטון מתקשה בתוך הקו, מצמצם את קוטר המעבר ל-20% מגודלו המקורי, ומייצר סתימות חוזרות שלא ניתן לפתוח באמצעים ביתיים.